הבלוג הראשי שלי נקרא "אדם חי" – יש שם בין היתר גם מכתבים עם הרבה תוספות ביאור על המורה נבוכים ועניינים מסתעפים, וגם יש שם קישורים לספרי אבן סינא מתורגמים ומבוארים, שיש בהם (בביאור) פירושים עמוקים על רוב הסוגיות במורה נבוכים. כאן הקישור:

אדם חי

יש גם מהדורה מוקדמת של כתיבה על המורה נבוכים. היא פחות מעמיקה מהשיעורים שכאן, אבל יכולה לשמש כהקדמה או רקע. זה נמצא כאן: ביאור על מורה נבוכים

התחלתי בלוג חדש שעוסק בהבאת מקורות למורה נבוכים, בעיקר מאריסטו. המקורות מובאים עם מעט מאוד ביאור. התחלתי מחלק שני של המורה נבוכים. המקורות נמצאים כאן.

.

.

הודעה חשובה מאוד

בכל מקום שנשמע מהדברים שבשיעור שאינם כמו י"ג יסודות האמונה, אני מודיע שהכוונה היא להישאר תמיד נאמן לי"ג יסודות האמונה. ולו רק כי השיעור הוא על הרמב"ם שהוא עצמו וודאי תמיד נאמן לעיקרי האמונה שהוא עצמו ניסח. אני גם רואה בהם יסודות אמיתיים שאנו עוסקים להבין ואין כאן יומרה לנטות מזה. וכמו שכתוב לא תתורו אחרי לבבכם.

כל המקומות שנשמע לא כך, זה רק כדי להגיע להבנת י"ג עיקרי האמונה לעמקם, מה שמצריך לפעמים להתבונן בשלבים שלפי המסקנה.

מכתב לשומעי השיעור אחרי החופשה של החגים

משהו שהתחזקתי בו בזמן החופשה,
אשתי שאלה על השיעור, מה קורה בו. אמרתי לה שבעצם בפעם הראשונה עוד לא לומדים את הספר, רק עושים היכרות שטחית, לדעת בערך, מבחוץ, מה הנושאים המדוברים.

לנסות קצת לגעת בתוכן, להבין, זה אפשר רק מהפעם השנייה והלאה. הרי צריך ללמוד את כל הפרקים במקביל כמו שכותב הרמב"ם, כשלומדים את ההתחלה צריך כבר לדעת גם מה כתוב בסוף.

היא חזקה במתמטיקה, ועשתה מהר חשבון שלפי הזמן שעבר וכמה התקדמנו במשך הזמן הזה, צפוי שנסיים את הספר במחזור הנוכחי כשאהיה בן 89.
אני חי לי בבועה של תוכניות שאחרי הפעם השנייה שנלמד מורה נבוכים אולי נלמד גם פעם שלישית כדי לבסס את ההבנה ולהכנס קצת יותר לעומק. אחר כך חשבתי ללמוד בשיעור פיזיקה ומטאפיזיקה של אריסטו, ואחר כך ספר הזוהר וספרי קבלה כמו פרדס רימונים או עץ חיים ועדיף שניהם, ואחר כך מסכתות גמרא בשילוב הלמדנות עם ההבנה הפנימית העמוקה.
פתאום נוכחתי שכל זה מסתבר שכבר לא יקרה. ברגע הראשון היה לי חבל. אבל אחר כך זה שימח אותי. זה חיזק אצלי את ההבנה שאדם לא יודע כמה יחיה, ויש לנו רק את היום ולא עליך המלאכה לגמור ואין שום טעם לחיות בתוכניות לעתיד. הרי גם אם היינו לומדים את כל מה שתכננתי לא הייתי מרגיש שסיימנו שום מפעל משמעותי, כי אז היה מתגלה כמה עוד לא הבנו שום דבר ואנחנו רק בהתחלה, ולא נגענו בשום דבר וצריך להתחיל הכל מחדש מההתחלה, וזה אף פעם לא נגמר. יש בזה משהו משחרר ומשמח. מה שאפשר עושים ולא יותר, ממילא לא צריך יותר. לא עליך המלאכה לגמור. אין מקום לדאוג ולהרגיש עומס וכו', אפשר לנשום לרווחה ולהאט את הקצב ולהיות נינוח לגמרי.