ביאור בעניין שמות המשתתפים:
במורה נבוכים א' י' כתב:
"כבר קדם לנו שאנחנו כשנזכור בזה המאמר שֵׁם מאלו השמות המשתתפים, אין דעתנו שנזכיר כל ענין שיאמר עליו השם ההוא, כי אין זה המאמר בלשון. אבל נזכיר מן העניינים ההם, מה שאנחנו צריכים לו בענייננו, לא דבר אחר."
.
.
לגבי השאלה איפה זה קדם, ראיתי שאבן שמואל כתב שהכוונה לעיל פרק ח'. שם כתוב:
"ודע כי כל שם שנבאר שתופו בזה המאמר, אין הכוונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד, אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא, המועילים לפי עניננו, לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות, ואתה תתבונן בספרי הנבואה וזולתם מחבורי בעלי החכמה, ותבין השמות המשתמשים בהם כולם , ותבין כל שם משתתף כפי ענין מעניניו הנאות בו כפי המאמר ההוא. וזה הדבר ממנו הוא מפתח זה המאמר וזולתו. והמשל עליו מה שבארנוהו הנה מענין מקום, באמרו ברוך כבוד ה׳ ממקומו, שאתה תדע כי זה הענין בעצמו הוא ענין מקום, כאמרו הנה מקום אתי, מדרגת עיון והשקפת שכל, לא השקפת עין, מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר אשר בו היה ההתבודדות והשגת השלמות:"
.
.
לדעתי קשה לומר שהכוונה לפרק ח', כי שם כתוב עניין אחר לגמרי. בפרק ח' כתוב שעניין השמות המשתתפים שמבואר בפרקים הראשונים של המורה נבוכים, הוא מפתח לכל השמות המשתתפים שיש במקרא. הרמב"ם בפרק ח' שולח את הלומד ללמוד את כל השמות המשתתפים שבמקרא ולהבין מהם את העומק, כשהמפתח להבנת העומק הוא תשומת הלב לשמות המשתתפים, שהמשמעויות שלהן הן משל זו על זו ומאירות את העומק זו של זו, כמו שנותן כאן הרמב"ם קצת דוגמאות שמהן נלמד לכל שאר המקומות, בכל השמות המשתתפים שבמקרא.
.
זה מקביל למה שכתב במורה נבוכים ב' כ"ט:
"ואחר שהגיע המאמר אל זה נביא פרק שנזכר בו גם כן קצת הערות על פסוקים באו ב'מעשה בראשית' – כי הוכנה הראשונה בזה המאמר אמנם היתה – לבאר מה שאפשר לבארו מ'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה' – אחר שנקדים שתי הקדמות כוללות:
אחת מהם כו'
[…]
ההקדמה השנית שהנביאים כמו שאמרנו ידברו בשמות המשתתפים ובשמות שאין הכונה בהם מה שיורו במשלם הראשון אבל יזכר השם ההוא מפני גיזרה אחת – כמו "מקל שקד" שילמדו ממנו על "שוקד אני וגו'" – כמו שנבאר בפרקי הנבואה. ולפי זה הענין נאמר ב'מרכבה' "חשמל" כמו שבארנו; וכן "רגל עגל" ו"נחשת קלל"; וכן מאמר זכריה "וההרים הרי נחשת"; וזולת זה ממה שנאמר:"
כתוב כאן שכדי להבין את דברי הנביאים צריך לחפש את המשמעויות הנוספות שיש למילה מלבד המשמעות שעולה בהשקפה ראשונה, ועל ידי ההסתכלות על כל המשמעויות של השם המשתתף להגיע לעומק הכוונה שבו. מדובר על כל המילים המשתתפות שבספרי הנבואה, ואפשר שכולן משתתפות, כי אין דבר בספרי הנבואה שאין בו סוד ועומק ואינו משל. האופן העיקרי של משל הוא השמות המשתתפים שהמשמעויות שלהם הן משל זו לזו.
לדוגמה המילה 'עין' היא שם משתתף כי יש לה משמעות של איבר הראייה ומשמעות אחרת של מעיין מים. אם רוצים להבין לעומק, אז מסתכלים על מעיין המים כמו על משל שמבאר את העומק של איבר הראייה, ועל איבר הראייה כמו משל שמבאר את העומק של מעיין המים. שמבט העין הוא ראי הנפש ובוקע ממנו מי התהום של הנפש החוצה כמו ממעיין. ומעיין המים הוא כמו איבר הראייה של האדמה, שהוא גילוי והשפעה של מה שיש בעמקה, כמו שהעין היא ראי לנפש.
זה המפתח ללימוד כל המילים של המקרא על דרך העומק. וזה מקביל למה שכתב המורה נבוכים בפרק ח' שדברי המורה נבוכים על שמות משתתפים הם רק דוגמאות שיכולות לשמש כמפתח ללמוד בדרך זו את כל דברי הנבואה.
.
.
אמנם אצלנו בפרק י' כתוב דבר שונה. מדובר כאן רק על אותם שמות שהמורה נבוכים מבאר אותם, ולא על שמות אחרים שלומדים לבאר גם אותם לפי אותה דרך של שמות משתתפים שהיא המפתח לעומק כל המילים שבתורה. אותם שמות שהמורה נבוכים מביא ומבאר, הוא אומר כאן שהוא לא מתייחס לכל המשמעויות שלהם כשמות משתתפים, אלא רק לחלק מהמשמעויות.
בתחילת הפתיחה כתב:
"המאמר הזה, עניינו הראשון לבאר ענייני שמות באו בספרי הנבואה. מהשמות ההם שמות משתתפים, ויקחום הפתאים כפי קצת העניינים אשר יאמר עליהם השם ההוא המשתתף."
מי שאינו מהפתאים לוקח את כל המשמעויות השונות של המילה ומתייחס לכולן בלי יוצא מהכלל. הרמב"ם אומר בפרק י' שהוא לא עשה כך, אלא התעלם מחלק מהמשמעויות שיש לשם המשתתף. הוא לא מקיים את דברי עצמו אלא הולך בדרך הפתאים שלוקחים רק חלק מהמשמעויות. זה מה שכתב בפרק י':
" כשנזכור בזה המאמר שֵׁם מאלו השמות המשתתפים, אין דעתנו שנזכיר כל ענין שיאמר עליו השם ההוא"
.
.
הביאור הוא שכשאנו באים ללמוד את התורה, יש עלינו ללמוד כל מילה בה, ולחפש בכל מילה את כל המשמעויות שיש לה, ולהתייחס לכולן כמשלים שמאירים זה על זה ומכניסים לעומק. רק שכאן בפרק י' אומר שהמורה נבוכים אינו ספר שבא ללמוד את התורה. והרי בעליל שהמורה נבוכים זה לא פירוש על המקרא פסוק אחרי פסוק.
בתורה יש כללים ויש פרטים. למשל במדרש נאמר שרבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, ובן עזאי אומר בצלם אלוהים ברא את האדם זה כלל גדול ממנו. והלל הזקן אמר שכל התורה היא מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, ולפי זה לך ותלמד את כל השאר. נאמר כאן שגם הלכות בשר בחלב ושעטנז הן פירושים לכלל של מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. ואם אדם לומד את הכלל של מה ששנוא עליך, הוא יגיע מזה לבדו להלכות בשר בחלב וכל שאר ההלכות.
אפשר ללמוד הלכות בשר בחלב בלי לדעת איך זה פירוש של ואהבת לרעך כמוך. ללימוד כזה אין ערך כלל, זה ענפים בלי השורש. לא יודעים מזה שום דבר על הבורא, והרי השגת דעת אלוהים זה העולם הבא ולכן אין בלימדו חיצוני כזה עולם הבא וכמו שכתב החובות הלבבות שחובות האיברים מצד עצמן אין בהן שכר עולם הבא.
אפשר ללמוד את הכלל של מה ששנוא עליך בלי ללמוד את פרטי הלכות בשר בחלב. ללימדו כזה יש ערך, הוא מלמד מה הכלל של התורה, מה היא בעצם באה לומר. מה ששנוא עליך הוא כל התורה כולה על רגל אחת, כלומר זה התוכן של התורה, הגרעין שלה. מזה אפשר לדעת משהו על הבורא ולכן יש לזה ערך ויש בזה עולם הבא. רק שהתפישה בכלל בלי לדעת איך הפרטים קשורים לכלל הזה ונובעים ממנו, זו ידיעה שטחית וחלולה של הכלל. לראות רק את הגזע בלי הענפים זה לא גילוי מלא ובהיר של מהות העץ.
המורה נבוכים בא ללמוד רק את הכלל בלי לעסוק בפרטים. את הפרטים הוא כבר למד היטב בספר משנה תורה, וכעת בא ללמד את הכלל שכל הפרטים האלה נובעים ממנו. הכלל של ואהבת לרעך כמוך ושל בצלם אלוהים ברא את האדם הוא מעשה מרכבה (כי אי אפש רלהבין אהבת הבורא לנבראים באופן פשוט שהרי הוא האין סוף המוחלט שאין בו שום שינוי ולא יתכן בו שום יחס למשהו שמחוץ לו). כמו שכתב במורה נבוכים ב' כ"ט:
"כי הכוונה הראשונה בזה המאמר אמנם היתה – לבאר מה שאפשר לבארו מ'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה'" (וכעין זה במו"נ ב' ב' ושם בפתיחה, ובעוד מקומות).
מעשה מרכבה לפי הרמב"ם זה ספר המטאפיזיקה של אריסטו, לא מדובר שם על תרי"ג המצוות. כי הלימוד הוא רק את הכלל ולא את הפרטים שנובעים ממנו. גם בחזון המרכבה של יחזקאל אין עיסוק בפרטים הלכתיים שנובעים כענפים מהכלל.
זה מה שכותב המורה נבוכים כאן בפרק י', שהוא לא עוסק בלימוד הפרטים, כלומר אינו עוסק בלימוד כל דברי הנבואה, אלא רק בעניין הכללי לחוד, כלומר מעשה מרכבה. כי המשמעויות של השמות המשתתפים אנו בוחרים לעסוק רק באותן משמעויות שמהן יתבאר מעשה מרכבה ככלל של התורה ולא דברים פרטיים שנובעים מהכלל הזה.
.
במקרא יש את פרק א' של ספר בראשית שהוא מעשה בראשית, ופרק א' של יחזקאל שהוא מעשה מרכבה. שם מתבאר הכלל. כל שאר התורה הוא פרטים שנובעים מהכלל הזה (אולי יש פרשות כמו קריאת שמע שהן גם עוסקות בכלל, אבל באופן פחות עמוק ממעשה מרכבה, כי אינן מתייחסות לשאלה איך אפשר לקיים ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך וכו' אם הוא אין סוף מוחלט ופשוט, ומהי המציאות שלי מצד עצמי שממנה אוהב אותו, והאם הוא גם אוהב אותי, וכן הלאה השאלות העמוקות של מעשה מרכבה שעניינן להבין את האהבה בין הבורא לבריותיו.)
המורה נבוכים עוסק רק בשני הפרקים האלה שבמקרא, שהם הכלל. ולכן הוא מתעלם ממשמעויות של שמות משתתפים שעוסקות בדברים פרטיים, ומתייחס ר קלחלק מהמשמעויות שהן אלה שמתייחסות לכללי, למעשה מרכבה.
דבר זה לא נאמר לעיל בפרק ח', ולכן לעניות דעתי קשה לומר ששם המקום שקדם בו הדבר הזה.
.
אולי כוונת הרמב"ם כאן שהעניין קדם בסוף הפתיחה שם כתב:
"ואחר אלו ההקדמות אתחיל בזיכרון השמות אשר צריך להעיר אמיתת עניינם המכוון בכל מקום כפי עניינו. ויהיה זה מפתח להיכנס במקומות סוגרו עליהם השערים. ושיפתחו השערים ההם ויכנס אדם במקומות ההם, ינוחו בהם הנפשות ויהנו העיניים וינפשו הגופות מעמלם ומיגיעם."
.
כאן הוא אומר שהוא יתחיל את הספר בלימוד של שמות משתתפים שהם מפתח להכנס אל הסוד. כלומר הוא יבאר את השמות המשתתפים שמבארים את עניין מעשה מרכבה שהוא כלל התורה, ומזה יהיה מפתח להבין את העומק של כל הפרטים שהם ענפים לכלל הזה. וזה מה שהוא אומר בפרקנו. כנראה הוצרך לזה דווקא בפרקנו כי הוא ראה עוד משמעויות למילים עלה וירד והתעלם מהן, ולכן הוצרך לבאר שהוא אכן לא מתייחס לכל המשמעויות כי הוא בא ללמוד רק את הכלל ולא את הפרטים, וחלק מהשמות המשתתפים שבמקרא הם עיסוק בפרטי התורה ולא בכלל שלה.
.
.
.
.
שיעור שבועי על מורה נבוכים - על ידי ניר שטרן 