0064 – מורה נבוכים א י (נבואה ניסים מלאכים)

קובץ לשמיעה בלבד

מקורות, וקצת סיכום ותוספת ביאור:

הנבואה זהה להשגת מלאכים משני הצדדים. כל השגת מלאך מכריחה שההשגה היא בדרך נבואה.

וגם כל נבואה היא בהכרח דרך השגת מלאך.

כמו שכתב במורה נבוכים ג' מ"ה:

"וכבר נודע שפנת אמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה שאם אין נביא – אין תורה; והנביא לא תבואהו הנבואה רק באמצעות המלאך "ויקרא מלאך יי" "ויאמר לה מלאך יי" – וזה הרבה מלספור – עד שמשה רבינו תחילת נבואתו היתה במלאך "וירא אליו מלאך יי בלבת אש". הנה התבאר שאמונת מציאות המלאכים קודמת לאמונת הנבואה ואמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה."

.

.

הלכות יסודי התורה פרק ב':

"ומעלה עשירית [ממעלות המלאכים] היא מעלת הצורה שנקראת אישים והם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה, לפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם."

לפי דבריו במורה נבוכים ג' מ"ה אין נבואה אלא רק על ידי המלאכים הנקראים אישים. ולא שחלק מהנבואות הן על ידי אישים ואפשר גם שתהיינה נבואות מכח התבוננות במציאות בלי תיווך של מלאך. לפי דבריו במורה נבוכים ב' ל"ב הנבואה היא דרך של קניית חכמה, שהיא שלמות האדם, כלומר הוצאה לפועל של הפוטנציאל שהאדם נולד איתו וזה המגדיר אותו כאדם,  הוא השכל המדבר הטבעי, ואותה הוצא הלפועל של השלמות השכלית שייכת באותו אופן גם אצל הפילוסופים הסוברים שהעולם קדמון. והיא משתפת את כח הדמיון בהשגות השכל, והכל מושג בעמל קניית החכמה, בלימוד. ולפי זה אפשר שאדם יתבונן באותה חכמה שלמה על המציאות ויבין אותה לעמקה ויידע מזה דברים עליה שחכם רגיל לא יכול לדעת ונאמר שזו נבואה.

כנגד זה מתחד שלנו כאן שאין אפשרות כזו אלא רק על ידי מלאך שהמלאך דובר באדם ורק באופן כזה הנבואה.

.

.

במורה נבוכים ב' ו' מגדיר שמלאך הוא כל דבר בעולם, מהצד שהוא נאות לכוונת הבורא. כוונה היינו הרצון של הבורא עכשיו בדבר זה, כמו ההסתכלות של המדברים שהכל הוא בכוונה. יש צד שהרמב"ם ביאר בפירוש המשנה כמו שלמדנו (מובא המקור בשיעורים הקודמים) שה"כוונה" היתה רק בששת ימי בראשית, ומאז הכל מתנהל לפי חוקי הטבע ההכרחיים שנטבעו אז, בלי "כוונה" כל עת ועת על המאורע המסויים של עכשיו.

במורה נבוכים ב' ו' כתוב שכל דבר הוא בכוונה, כלומר ברצון של כל עת ועת, רצון מסויים חופשי של רגע זה על הדבר הזה, וכשהוא נתפש בבחינה הזו שהוא נולד מרצון בכוונה, אז כל דבר הוא מלאך. מלאך הוא העושה רצון השולח, וכל הבריאה עושה רצון הבורא ולכן הכל הוא מלאך.

במורה נבוכים ב' מ"ב בהתחלה, ומפורש בנרבוני שם (הבאתי בשיעורים הקודמים צילום מהנרבוני), כל המציאות היא אורים נבראים בלבד, והמציאות הקיימת היא רק חיקוי של זה.

אור נברא זה כמו לחלום את תווי פניו של ראובן וזה ראובן שקיים רק בחלום ולא במציאות. החולם לא ממציא יש מאין, אלא הבורא ברא השגה של תווי הפנים של ראובן, והחולם רואה את זה. אם המציאות היא רק גילוי רצון הבורא, א צריך שהיא תהיה קיימת "במציאות", אין מקום לזה, כל קיומה הוא בגילוי ההתגלות של הרצון שזה האור הנברא שהוא רק השגה בלי מציאות. ואת זה רואים הנביאים וזה מה שמחשיב את הנבואה לחלום, כי כמו בחלום רואים אורים נבראים ולא דברים שקיימים ממש במציאות.

בבראשית יח, תחילת פרשת וירא, הרמב"ן שם מקשה על דברי המורה נבוכים שייסד שכל השגת מלאך היא בחלום נבואי שלא קיים במציאות. ועיקר הקושיות הן שמדובר בסיפורים שלמים, ולחלק מהם יש השלכות במציאות כמו צליעת יעקב. ולפי הרמב"ם אכן המציאת של החלום הנבואי היא בדיוק כמו המציאות הרגילה, עם כל הפרטים ואריכות העלילה וכל הנפשות הפועלות, והיא יכולה גם לפעול במציאות הממשית ולהשפיע עליה, כי המציאות הממשית אינה אלא רק חיקוי של חלום הנבואה ואל עומדת בפני עצמה, וכיוון שהיא חיקוי יש דמיון גמור בין חלום הנבואה למציאות הממשית. זה התירוץ לקושיות הרמב"ן, והוא שאל אותן רק כדי שנגיע לתירוץ הזה שנחשב סוד שיש להצניעו מאוד (ולכן בלשון המורה נבוכים הוא רק רמוז וצריך את הנרבוני שאמר את זה בפירוש).

.

.

הרצון הראשון שמיוחס לבורא, מבואר במורה נבוכים ב' י"ח בדרך השני, שהוא לא רצון במשהו חיצוני או משהו שחסר. הרצון הז ההוא מעל הגדרות השכל, ולכן אין קושיא מכך שהוא משתנה. כי השינוי שלא שייך לייחס לבורא הוא שינוי של הגדרות, לא יתכן שהבורא ישתנה בדרך שא' משתנה לב'. כי א' זה משהו שהוגדר כא'. אבל אם אנו מעל ספירת חכמה ושם אין שום הגדרה, אין א' מוגדר שישתנה לב' מוגדר. גם אין קביעות שא' יישאר תמדי א'. זה שינוי שלא נחשב שינוי ולזה כוונת המורה נבוכים שם. והעניין של הרצון הראשון מבואר באריסטו מטאפיזיקה למבדא פרק ז' (אריסטו האמיתי סובר שיש צד של חידוש העולם ברצון חופשי אלוהי ולא כבעלי שיטת קדמות העולם שהרמב"ם מכנה אותה כשיטת אריסטו בחלק ב' של המורה נבוכים).

גם לאדם יש רצון ראשון, כמבואר באריסטו שם. הרצון של האדם משיג את הרצון של הבורא בדרך שמעל השכל. כמו שהבשר משיג שקר בחוץ, והרגש משיג שפני החבר מביעות רגש מסויים, והשכל משיג את המושכלות, כלומר כל דב רמשיג לפי מדרגתו, כך הרצון שהראשון שהוא מעל השכל, משיג את רצון הבורא בהשגה של רצון שמשיג רצון, וזה לא שכלי. גם לא חווייה מיסטית, אלא מהלך מיוחד, משם באה הבחירה האמיתית. זה הרמוז במשנה באבות עשה רצונו כרצונך.

רגילים ללמוד את המשנה שאני רוצה לקיים את המצוות שהן רצונו. אבל בקיום המצוות נאמר שצריך לומר שאני כן רוצה לאכול חזיר רק מה אעשה והתורה אסרה עלי. וביותר שהתורה היא רצון הבורא באופן קבוע, שאינו בר שיוני. כאן כתוב עשה רצונו כרצונך. כלומר תשנה את רצונו כדי שישתנה להיות רצונך שלך. כמו הענין של צדיק גוזר והקב"ה מקיים. שהצדיק עושה שינוי ברצונו של הבורא. מעביר ממידת דין למידת רחמים וכיו"ב.

אם הכוונה במשנה שאני רוצה לקיים מצוות, היה צריך להיות כתוב עשה רצונך כרצונו. אתה שולט ברצונך, ותשנה אותו כדי שיתאים לרצון הקבוע של הבורא שהוא התורה. אבל כתוב עשה רצונו כרצונך, אתה פועל על רצונו של הבורא, אתה עושה את מה שהוא ירצה.

באדם יש "רצון ראשון", שזה המהות שלו במובן הכי עמוק. מעל הנפש המשכלת. וגם אצל הבורא מה שנאמר שמשיגים רק ישות ולא מהות, הכוונה מהות שכלית שהיא הגדרה, באופן כזה אין לו מהות. אבל הרצון הראשון שלו הוא גילוי מהותו, במידה מסויימת, חלקית, עד כמה שניתן. בבחינת וראית את אחורי ופני לא ייראו. וזו לא מהות של הגדרה שכלית שמגבילה ולכן היא אפשרית בבורא. האין סוף שאין בו שום הגדרה, ולא שום מהות, הוא המצוי הראשון שממציא כל נמצא. כיון שמכוחו הנמצאים קיימים, כמו שכתב במורה נבוכים א' נ"ב בדרך החמישית שהבורא הוא סיבת המציאות וזו לא הגדרה עליו, כמו ראובן שבנה את החומה וחרש את הדלת וארג את הבגד, זה לא מגדיר כלום על ראובן, ותואר כזה שהוא רק סיבת מציאות בלי הגדרה שכלית של עצמותו, את זה יש לומר על הבורא כתואר חיובי. מזה יוצא בהכרח שהאין סוף יש לו בעצמותו רצון, שהרי הוא רצה שתהיה מציאות. זה אותו רצון ראשון שחפץ בקיום הנבראים, שהוא החיים. כתבנו לחיים מלך חפץ בחיים למענך אלוהים חיים. "למענך" זה הרצון הראשון האלוהי שחפץ בנבראים, כלומר חפץ בטוב, וזו בעצמותו וזה תואר חיובי. ואת זה משיג הרצון הראשון של האדם ולא השכל.

.

.

דברי החזון איש שהבאתי על החידה, הם לפני שיש איזשהי השג שכלית כלשהי. האדם רק נולד ואל יודע כלום ועוד לא השיג כלום ולא חקר כלום, וכבר נפשו נכספת. כיסופין זה רצון. מכח מה הוא רוצה? הוא לא יודע כלל מה הוא רוצה וכבר הוא רוצה. אלא זה הרצון הראשון שבו, שהוא קול שקט שבא מעדינות הנפש ונשמע רק בשעת השקט, למרות שהוא אומר דבר מאוד קיצוני וחזק. הכל מתחיל מהרצון הראשון, הבחירה האמיתית. רבינו יונה בשערי תשובה כותב שהמעלות הכי עליונות נמסרו במצוות עשה, והראשונה היא הבחירה. ממנה הכל מתחיל. זו בחירה מהשורש של האדם. לא משום סיבה חיצונית. גם אם לא חסר לו שום דבר. זה מהרצון הראשון שהוא השורש הכי נשגב וטמיר של עצמותו של האדם.

.

.

אעתיק שוב את לשון החזון איש, בתחילת ספרו אמונה ובטחון:

"מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש: אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה"

.

גם המורה נבוכים בפתיחה כתב מעין זה:

"אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים, ונשאר במבוכה ובהלה. אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו. ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה."

כתוב שעלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, בגלל ההרגל ומעוד סיבה, ש"עלתה בהאמנתו". איך עלתה בהאמנתו לפני העיון הפילוסופי? רק מה שהשכל רואה ברור זו אמת. כאן מדובר בלי העיון הפילוסופי. אלא זה מכח הרצון הראשון. ולכן זה מלווה בכאבי לב ופחד וכובד. שזו השפה של הרצון.

למשל מה שיעקב בחר ברחל ואל באחרת, זה מאוד נדיר שאהבה האי באמת מתוך בחירה, אבל אהבה כמו של יעקב היא מבחירה, וזה מכח הרצון הראשון, לא מחשבון שכלי כלשהו. ואיך ידע שהרצון הראשון שלו רוצה דווקא את רחל? כי כואב לו לחשוב שהוא לא יתחתן איתה. בכאב פנימי מוחלט, שטוב לו למות מאשר לוותר עליה. לכן אמרו שבת שבע היתה מיועדת לדוד מששת ימי בראשית, כי הרצון הראשון שלו בחר בה ונבחר לו לבוא באש ובמים מאשר לא לשאת אותה. בלי זה בוודאי הוא לא היה עושה מה שעשה לשלוח את בעלה למות במלחמה. הוא לא היה מושחת.

.

.

החידה של החזון איש היא כי הבריאה היא גילוי הרצון הראשון של הבורא, והרצון הראשון של האדם משיג שהבריאה היא גילוי רצון הבורא, ולכן מוכרח להשיג את הגילוי הזה לדעת מה הוא. השגה כזו של הבריאה היא הנבואה, והיא חלום כי אם הבריאה היא גילוי רצון הבורא לא צריך שתהיה קיימת במציאות, ואכן באמת אינה קיימת. קיים רק חלום. המציאות היא רק חיקוי של החלום. וזה השגת מלאך. ומצד ההשגה הזו יש כוונה של הבורא בכל עת ועת כמו שאמרו המדברים. רק שהמדברים ביטלו את הכלי של ספירת חכמה, והרמב"ם אומר שהרצון שוכן בתוך הכלי של החכמה ומסתתר בו ונגלה רק דרכו. כמו שנפש שוכנת בגוף ונגלית דרכו ומתגלה רק בתיווכו. לנסות להשיג את הרצון בלי תיוך החכמה זה הרס מוחלט, זה לבטל את מעשה בראשית. כמו שכתב הרמב"ן על בראשית א' א' (בסוף דבריו בשם תרגום ירושלמי) ש"ראשית" זה חכמה ובראשית זה בחכמה. מה שנברא הוא החכמה, עצם פעולת הבריאה היא החכמה, כלומר ספירת חכמה, שהיא השורש לכל חכמה שיש בעולם, עד חכמת הסנדלר לתפור נעליים.

מחשבה אחת על “0064 – מורה נבוכים א י (נבואה ניסים מלאכים)

  1. פינגבק: 281 – על סמך מה אני מאמין בתורה | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s