מתוך מכתב על המחלוקת בין אבן סינא לאבן רושד.
אבן רושד היה בן 13 כשנכתב הכוזרי, לכן מסתבר שריה"ל לא ידע את דבריו.
לגבי הכוזרי, הוא לקח את דבריו על הפילוסופיה של אריסטו מאלרזאלי. אלרזאלי היה מכת המדברים, היה קנאי דתי והתנגד לאריסטו כי לדעתו אריסטו זה כפירה, אלרזאלי כתב חיבור שבו ציטט את אריסטו והביא את דבריו רק כדי להפריך אותו. המקור העיקרי של אלרזאלי היה אבן סינא, ואלרזאלי מעתיק קטעים, ומשם לקח הכוזרי. מקטעים קצרים בלבד, בלי ללמוד את הכל מתחילה עד סוף, אי אפשר להגיע להבנה עמוקה מדוייקת בשיטת אבן סינא או אריסטו. לא ברור לי בדיוק איך הכוזרי פירש את שיטת אריסטו, ואני לא עמל לנסות לברר את זה, כי יש לי את המקור שהוא אבן סינא, וללמוד את שיטת אריסטו עדיף לי ממנו ולא מהכוזרי. להבין את הכוזרי עצמו איך הוא ראה את שיטת אריסטו, אני לא בטוח שהוא התעמק ועמל הרבה להבין את זה לעומק, בסך הכל הוא נגד זה ולא מאמין בזה, ולמה שישקיע עמל רב של שנים ארוכות ללמוד את זה על בוריו (הרמב"ם באיגרת כתב שצריך שלוש שנים כדי לרכוש ידיעה באריסטו, ומשמע ידיעה בסיסית ומשמע לימוד מלא כל יום כל היום. כלומר גם הראשונים בגדולתם העצומה לא היו יכולים להשתלט על כל אריסטו בזמן קצר).
המחלוקת בין אבן סינא ואבן רושד (אבן סינא מת לפני שנולד אבן רושד, רק שהיו חכמים בימי אבן סינא שסברו כמו אבן רושד, כי רואים שאבן סינא מתווכח עם השיטה הזו), לא נובעת מלימוד וניתוח ופרשנות של לשונות של אריסטו. אבן סינא ואבן רושד שניהם כתבו על זה הרבה, ואף פעם לא ציטטו שום לשון של אריסטו להביא סימוכין לדעתם. כל המחלוקת היא רק מכח סברת עצמם.
שורש המחלוקת היא איך שייך לייחס רצון לבורא. המורה נבוכים ב' י"ח מדבר על זה. אם הבורא מושלם לחלוטין באחדות פשוטה ונצחית ולא שייך בו שום חסרון ואין שום דבר מחוץ לו, מה אפשר לו לרצות? איך שייך שירצה משהו אם יש לו כבר הכל? גם רצון כרוך בריבוי ובשינוי. יש שני דברים, מי שרוצה, ומה שאותו רוצים. ואם משיגים מה שרוצים אז הרצון נפסק או עובר למשהו אחר. גם יוצא שמשהו שמחוץ לבורא מפעיל את הבורא, כי המשהו הזה מפעיל את הבורא לרצות אותו. אם אני רואה זהב ורוצה אותו, הזהב השפיע עלי, הפעיל אותי, עשה בי שינוי.
בשכל אנושי רציונלי אין שום תירוץ לשאלה הזו.
לכן אבן רושד פירש שהקב"ה אין לו רצון. אלא הוא שכל, ושכל הוא דבר שפועל לפי חיוב גזירת החכמה, אין בו חופש. אחת ועוד אחת בהכרח הם תמיד שתיים ואין שום חופש שיהיו שלוש. לפי השיטה הזו כתב המו"נ ג' ט"ו שהבורא לא יכול לברוא מרובע שאורך צלעו שווה לאורך אלכסונו, ואין זה חסרון בו. (הרמב"ם לא דוחה את שיטת אבן רושד, היא שיטת קדמות העולם. הרי כתב שזה מעמד שכלי, כלומר שידוע מראש שלעולם לא תהיה הכרעה במחלוקת הזו. וזה בהכרח כי שני הצדדים הם אמת. ורואים את זה בהרבה מקומות במו"נ. יש צד כמו אבן רושד, זהו ספירת חכמה שהיא שכל. רק שיש ביחד איתה, בנוסף, לא כסתירה, גם ספירת כתר שהיא הרצון האלוהי. יש טבע שהאו כמו אב רושד והוא הכרחי ואין ניסים, ויש מקרים שהם גילוי הרצון החופשי האלוהי (כמ"ש בב' י"ט על חוסר הסדר השכלי של פיזור הכוכבים בשמיים, שאם הסידור שלהם לא שכלי הוא מקרי, ומקרה הכוונה שאין לו סיבה והסבר שכליים, אבל הוא קרה כי מישהו רצה שיקרה. לא ייתכן שסתם כך קרה בלי סיבה וגם בלי רצון של אף אחד. וממיאל מתגלה מזה הרצון האלוהי ואל כמו שיטת קדמות העולם שהכל רק שכל ואין רצון. הכפירה השיטת הקדמות היא כי הם לא מודים שיש גם רצון חופשי. אבל אם יודעים שיש רצון חופשי והוא הגילוי הכי גבוה, ממנו התחילה הבריאה, אז לומר שבבריאה יש גם רובד של שכליות וחוקיות שהוא הטבע, זה לא כפירה. "מעל הטבע" יושב על הטבע, הטבע הוא כלי שלו).
להבין שייתכן לייחס לבורא רצון חופשי, זה רחוק מאוד וקשה מאוד. להבין את זה על בוריו דורש להשיג סוד מעשה מרכבה. צריך לומר שהרצון הוא עצמותו, זה לא רצון של לרצות משהו חיצוני שחסר לי, אלא הוא עצמו רצון. הוא ברא את הנבראים, לכן בהכרח הוא רצה אותם. אבל לא בגלל שהיו חסרים לו או שרצה משהו שחוץ ממנו, אלא בלי שהיו חסרים לו הוא רצה לברוא אותם. אם כן למה רצה בהם? אלא כי רצונו הוא עצמותו הפשוטה, וממילא הנבראים גם הם עצמותו הפשוטה. כי כל המציאות היא רק אלוהות. איך אבן רושד הרציונליסט, האנטי דתי במהותו, יכול להבין ולקבל דבר כזה?
גם צריך לומר שרצונו חופשי, דהיינו שיכול להשתנות (מה שמקובע בהכרח אינו חופשי). והרי לא שייך בו שינוי? וצריך לומר ששינוי שייך רק אחרי שיש הגדרות, אם אפשר להגדיר משהו מסויים, למשל א', ומשהו מסויים אחר, למשל ב', אז שייך לדבר על שינוי מא' לב'. בלי שמגדירים שיש א' וב' לא שייך שינוי. רצונו זה עצמותו, עצמותו מופשטת לחלוטין, כלומר מעל כל הגדרה שהיא. זה האין סוף. לכן רצונו חופשי ועדיין אין בו שינוי כי הוא ברובד ששם לא שייך כלל עניין שינוי כי לא שייך שם שום הגדרה. עכשיו לך לאדם שהוא רציונליסט קיצוני ואין בו שום גישה לתפישה רוחנית דתית, שיבין דיבור כזה? זה באמת לא רציונלי במובן הפשוט הארצי. רציונליזם פירושו אמונה שהשכל הלוגי הברור יכול להשיג כל דבר שהוא אמת. דעת אבן סינא והרמב"ם שכלית רק כי אנו מבינים שהשכל שלנו קטן וקצר מול הבורא שאינו מושג לגמרי בשכלנו.
בזמן אבן רושד השתלטה על האיסלם והחברה המשכילה כת המדברים שהיו קנאים דתיים (ומנהיגם אלרזאלי), ונולדו מהם הכיתות הקיצוניות הדתיות שעשו את השמד שכתב הרמב"ם באגרת (המואחידון). לאבן רושד היתה מלחמת תרבות עד חרמה נגדם. לכן היה חשוב לייחס את שיטתו לאריסטו שהיה מוערך, ולא לכתוב את זה כשיטה עצמית שלו. גם בלי זה,
באותה תקופה לא עלה על דעת שום אדם שחכם כלשהו יכול לחלוק על אריסטו. לכן אם אבן רושד סבר כך, הוא היה חייב לייחס את זה לאריסטו.
לפי אבן רושד שהבורא שכל והכל נעשה מכח הכרח שכלי, אם כן אם המציאות קיימת זה אומר שהיא נגזרת בהכרח מחכמת הבורא. כיוון שחכמת הבורא מחוייבת, כל מה שנגזר מאותה חכמה מחוייב כמו הבורא, קיים כמו הבורא עצמו, קדמון כמוהו, הוא חלק מהבורא. זה דומה לשיטת שפינוזה.
במו"נ א' נ"ז כתב שהמציאות היא מקרה שקרה למהות. זה לשון שלקוח מאבן סינא. אבן רושד חלק באריכות ובתוקף על זה, ובעקבותיו מורה המורה לאבן פלקירא, כמדומה שם הרלב"ג, וכן הנרבוני ואחרים. לפי אבן רושד אם הבורא הוא שכל, מה שנגזר מהחכמה האלוהית בדרך חיוב שכלי, מציאותו שווה בתוקפה למציאותו של הבורא. כלומר מציאות מסיבת עצמה שהיא לא מקרית אלא הכרחית ומונחת בו עצמו. מציאות מקרית הכוונה שמקורה לא בעצם מצד עצמו, לא מונחת בו כשלעצמו, אלא מושפעת עליו ממקור חיצוני (ואז אפשר שתהיה מושפעת ואפשר שלא, ולכן מבחינת העצם זה מקרי לו אם הוא נמצא. זה לא מונח בו ולא תלוי רק בו). אם לבורא יש רצון חופשי והוא שורש המציאות, אז רק אצלו המציאות היא הכרחית ועצמית, ואצל כל הנבראים היא מקרית, כי מצידם אפשר שהבורא לא היה רוצה לברוא אותם.
באדם חי רשימה 81 הבאתי מקורות רבים ומפורשים מאריסטו שמוכיחים כשיטת הרמב"ם ואבן סינא.
אבן סינא לא הסתייע מהם ואבן רושד לא ניסה ליישב אותם. נראה לי שאצלם מה שהיה פשוט מסברא היה נקבע אצלם כאמת. ואם כתוב כך באריסטו מוטב, ואם לא אז שערי תירוצים לא ננעלו, או שחולקים על אריסטו בסתר בלי לדבר על זה. הרמב"ם כתב שאם יש יסוד וודאי לא נדחה אותו בגלל שכתוב בפסוק משהו אחר. אלא ננסה ליישב את הפסוק או שנשאיר אותו בצריך עיון. אז כל שכן כלפי אריסטו.
שיעור שבועי על מורה נבוכים - על ידי ניר שטרן 