0024 – מורה נבוכים א ב

קובץ לשמיעה בלבד

סיכום השיעור:

המשכנו בקריאה ושאלת שאלות. 

"וכאשר היה על שלמות ענייניו ותמותם, והוא עם מחשבתו ומושכליו אשר נאמר בו בעבורם (תהלים ח ו): "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים", לא היה לו כח להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם, עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות, והוא גלוי הערווה, לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו.

[…]

והתבונן אמרו (בראשית ג ז): "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם", לא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי אשר ראה קודם הוא אשר ראה אחרי כן, לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו עניין אחר, שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם.

ודע כי זאת המלה, ר"ל "פקח", לא תפול בשום פנים אלא על עניין גלות ידיעה, לא ראות חוש יתחדש.(בראשית כא יט): "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ". (ישעיהו לה ה): "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים". (ישעיהו מב כ): "פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע". כאמרו: (יחזקאל יב ב): "אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ""

לכאורה צריך לומר שאין בכלל גנות בגילוי ערווה, שהרי השכל תופש אמת ושקר, ולא תפש שזה שקר, ולפי האמת הוא מה שהשכל תופש, והמפורסמות אינן אמת (או שהן האמת בתפישה השטחית, ואמת חלקית היא אופן של שקר).

אם לפי האמת אין גנות בגילוי ערווה, מה הסיבה שהדמיון בדה שיש בזה גנות? 

למשל השכל יודע שהנצחון הוא לא לפי כמה סוסים יש או כמה שרירים וכח, אלא מסיבות עמוקות יותר. לכן דוד ניצח את גליית, ולכן אין לירא מריבוי הסוסים של האויב. הדמיון רואה לפי השטחיות, שמי שחזק יותר מנצח. האריה מנצח את הכבש. לכן הדמיון אומר שהחזק מנצח למרות שלפי העומק והאמת של השכל זה לא כך. יש לדמיון סיבה לחשוב כך, כי את זה הוא רואה בחוש. אבל את הגנות שבערווה הדמיון לא רואה בחוש. הוא יכול לראות ערווה אבל לא לראות שיש בזה גנות, אז מהיכן הוא ממציא שיש כאן גנות?

לגבי ותיפקחנה, הרמב"ם מלמד את הפשט שמדובר שהשגנו השגה אחרת, פרשנות אחרת, במה שכבר ראינו מקודם. ולא שראינו משהו שלא ראינו מקודם. מה עניינו של רמב"ם כאן ללמד אותנו שכל הפשט בעניין "ותיפקחנה"? הוא לא בא לפרש את פשט המקראות לפי הסדר, מה זה נוגע לנושא הפרק. 

אלא העניין הוא שבאמת יש גנות בגילוי ערווה, מבחינה מהותית, במציאות עצמה. השכל לא תפש את זה כי יש לו מוגבלות ביכולת לתפוש את המציאות. בא הדמיון ולימד את השכל דבר אמיתי על המציאות. הרי נביא הוא במדרגה גבוהה יורת מחכם, למרות שהחכם שלם בשכלו, הנביא משתמש בכח הדמיון ומשיג יותר. הנביא לא רואה משהו שהחכם לא ראה, אבל כח הדמיון מאפשר עוד הבנה, בדרך נוספת, שמתוספת על מה שהשכל יכול להבין. הדמיון עשה את הכחם לנביא, הוא עשה את אדם וחוה מחכמים לנביאים, וכעת נפקחו עיניהם להבין את מה שראו מקודם ולא הבינו, שבאמת יש גנות בגילוי ערווה. 

הנחש אמר והייתם כאלוהים יודע טוב ורע. והרמב"ם הקדים בתחילת הפרק ש"אלוהים" כאן פירושו גדולים. כמו המלאכים והשופטים ומנהיגי המדינות. ושאלנו הרי אכילת פרי העץ גרמה להם נפילה, הם נפלו ממדרגת השכל למדרגת הדמיון, והיכן כאן "והייתם כאלוהים", היכן הגדילה מכח האכילה?  

אלא שהדמיון יכול להיות נפילה אבל יכול להיות גם גדלות יותר מחכמה בלבד.   

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s