0004 – פתיחת המורה נבוכים

 

קישור לשמיעה בלבד

אנו בפתיחה, קראנו מהקטע שמתחיל: "אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת וכו'"

האיש בעל הדת, עוד לפני הפילוסופיה, כבר "עלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו". האמנה כאן היא תרגום של המקור הערבי שכתוב בו "אעתקאד". המילה הערבית פירושה ידיעה שהיא במדרגה העליונה של וודאות ובהירות (אבן תיבון משתמש במילה "אמונה" לא כשימושה בעברית המודרנית. בערבית יש כמה מילים שמציינות מדרגות שונות של ידיעה. בעברית יש פחות מילים, לכן אבן תיבון קבע את המילה אמונה כמונח פילוסופי שמציין את המדרגה הגבוהה ביותר של ידיעה. אותה מילה היא האמונה שמדובר בה בחלק א' פרק נ', שם מדובר על השגת השכל העיוני, שהוא השכל המופשט). 

שאלנו איך הוא יודע שהתורה אמת אם לא השתמש עדיין בשכלו העיוני (פילוסופיה) כדי לברר את זה.  הסברנו שבקומת האדם יש: נפש בהמית (הכח המדבר, הוא השכל שאנו משתמשים בו שהוא שכל חישובי מילולי הוא חלק מכוחות הנפש הבהמית), שכל עיוני (שרואה ישירות את המופשט באופן בלתי אמצעי, בלי שימוש במילים (כמבואר במו"נ א' נ'), כמו שעין רואה את המציאות. עליו דובר במו"נ א' סוף פרק א', ובהלכות יסודי התורה פרק ד' סוף הלכה ז' על עין הלב שיודעת את הצורות בלי גולם ואת אדון הכל. בשמונה פרקים אין הזכרה של קומות נוספות של הנפש, שהיא אחת, אבל במורה נבוכים יש דיון רב מאוד בקומה נוספת, שהיא מעל השכל, והיא הרצון הראשון. הרצון הזה התבאר במורה נבוכים ב' י"ח, ומקורו באריסטו מטאפיזיקה למבדא פרק ז:
Doc - Feb 8 2021 - 23-52כאן מבואר שהתשוקה רוצה את הטוב אבל יכולה לטעות בו, והרצון הראשון אינו טועה. 
תשוקה היא אהבה התלויה בדבר, והיא יכולה לטעות לחשוב שיש את הדבר שאותו היא רוצה ובאמת איננו. 

הרצון הראשון הוא המהות עצמה במובן הכי גרעיני וראשוני, האדם הוא לפני הכל חתיכת רצון, זה מי שהוא, הוא נברא על ידי הבורא בלי שיצא לגמרי ממציאותו של הבורא, הבורא באופן מתמיד משפיע עליו את מציאותו, שהיא אותה מציאות של הבורא, האדם נמצא במציאותו של הבורא, נסמך לו בהווייתו (כלשון הלכות יסודי התורה ב' י'), והרצון הראשון הוא אותה מציאות של הבורא שהיא האדם שרוצה להתאחד עם הגילוי המלא המופשט לחלוטין של אותה מציאות שזה המצוי הראשון שממציא כל נמצא. הרצון הראשון הוא עצם מציאותו של הנברא, והוא רוצה את המציאות באופן הלא-מצומצם שלה. הוא רוצה את עצמו, הנברא אינו משהו בעל עצמות חיצונית לבורא, לכן הרצון הראשון לא יכול לטעות.
.

.
 הרצון הראשון הזה הוא המקור של עבודה לשמה, עשה את האמת משום שהיא אמת (אמת פירושה מציאות). הוא האהבה שאינה תלויה בדבר. בחכמת הקבלה הוא נקרא ספירת כתר, שהיא מעל ספירת חכמה. הרצון הזה הוא מעל השגת השכל, אין לו שום נימוק. 

.

ידיעה היא ידיעה של כל הקומות שבאדם. הגוף נוגע בגוף ויודע אותו, הרגש נוגע ברגש ויודע אותו, השכל מתבונן במושכלות ויודע אותן, והרצון הראשון יודע את הרצון הראשון של הבורא. הוא יודע תמיד, הוא לא צריך להתבונן ולא לגעת (הגוף מוגבל וצריך מגע, הרגש יודע יותר מרחוק, השכל לא צריך לגעת כלל אלא רק להתבונן, והרצון יודע תמיד ולא צריך התבוננות).

מכח הרצון הראשון הזה אמרו נעשה ונשמע, קודם יודעים על ידי הרצון ואחר כך השכל רק מפרט את הידיעה הזו (הזכרנו שלכן לפני שלומדים צריך תשוקה, כמו שמבואר באגרת אל התלמיד שלפני הפתיחה).

.

מכח הרצון הראשון אותו איש בעל דת "עלתה בהאמנתו אמיתת התורה". 
זה כמו למשל שיעקב ראה את רחל בפעם הראשונה, ומייד ידע שהיא תהיה אשתו ושהוא אוהב אותה. הוא כבר גלל את האבן מפי הבאר, למרות שהיתה כבדה יותר מיכולת אדם לגלול, מרוב הכח שאהבתו נסכה בו.

זו ידיעה מכח הרצון הראשון, אבל כעת צריך לפרט אותה. צריך להכיר את רחל, ללמוד את אשר על ליבה, את עולמה הפנימי. לכן צריך גם פילוסופיה. 

.

הפילוסופיה, השכל האנושי, לא מצליחה להבין את התורה. התורה כתובה בשמות משתתפים, והיא משלים עמוקים שהשכל לא מצליח להבין ולפעמים לא יודע שמדובר במשל.   
הרמב"ם בהקדמה שבחלק ב' פרק ב' כותב שכל הספר עוסק אך ורק במעשה מרכבה (מעשה בראשית כלול בזה). גם כאן בהמשך הוא כותב ביחס לכל מה שנכתב בפסקה הזו שבספר יש רק ראשי פרקים ליחיד ומבין מדעתו כי אסור לגלות יותר מזה בנושא מעשה מרכבה. והרי מבואר מזה שהוא מדבר כאן על מעשה מרכבה.  

מעשה מרכבה הוא מה שהשכל צריך ללמוד על ידי לימוד השמות המשתתפים, ועל ידי לימוד המשלים העמוקים.

.

.

הרמב"ם כותב כאן שמעשה מרכבה הוא המטאפיזיקה של אריסטו. והוא ממשיך מייד שכיוון שהוא מבאר בספרו את מעשה מרכבה, וחז"ל אסור לבאר זאת, לכן הוא כותב רק ראשי פרקים ליחיד שמבין מדעתו. יש כאן סתירה בתוך הדברים עצמם, את המטאפיזיקה של אריסטו אין איסור ללמוד ברבים, הרמב"ם מדבר רק עם מי שמקודם כבר למד אותה היטב והבין. אם מעשה מרכבה זה המטאפיזיקה למה אסור לגלות את זה ברבים. יש סתירה בין דברי חז"ל שאסור לגלות את זה ברבים לבין האמירה שמעשה מרכבה הוא המטאפיזיקה. מוכח מכאן שפרק א' ביחזקאל, והמטאפיזיקה של אריסטו, הם דבר אחד, ויחד עם זה הם גם שונים זה מזה מבחינה כלשהי, שגורמת לכך שפרק א' של יחזקאל אסור ללמד ברבים ואת המטאפיזיקה מותר. הרמב"ם מבליע כאן את העובדה שיש הבדל בין המטאפיזיקה לפרק א' של יחזקאל. הוא אומר להיפך, שאין הבדל, אבל מהסתירה שבדבריו עולה בהכרח שיש הבדל. ההבנה מהו בדיוק ההבדל הוא הנושא המרכזי של המורה נבוכים. מה יש בתורה שאין בפילוסופיה, שזה עניין הנבואה. התורה היא ספר נבואה והיא נלמדת על דרך הנבואה, ומהי בדיוק דרך הנבואה זה הנושא של המורה נבוכים.

הבנת הנבואה היא ההבנה של סוד מעשה מרכבה בתוך האדם שהוא עולם קטן. סוד מעשה מרכבה הוא הסתירה בין היותו של הבורא אחד פשוט מוחלט בלי מורכבות כלל, לבין העובדה שהיתה בריאה ויש נבראים שמחייבת שהבורא מוגבל. בתוך האדם יש סתירה בין השכל המופשט לגמרי שלא משתמש בתיווך של חוש, ונשאר קיים לנצח גם אחרי אבדן הגוף, לבין היותו של השכל הזה שוכן בגוף גשמי. זו אותה סתירה עצמה, של החיבור בין המופשט לחלוטין לבין המוגבל הגשמי.

.

במו"נ א' סוף פרק א' כתב:

"וכאשר ייוחד האדם בעניין שהוא זר בו מאד, מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח, והוא ההשגה השכלית אשר לא ישתמש בו חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל, דמה אותה בהשגת הבורא אשר אינה בכלי"

זה עניין זר מאוד, איך יתכן בתוך הטבע הארצי הגשמי שכל מופשט כמו המופשטות של ידיעת הבורא עצמו, כלומר מופשטות מוחלטת. ועיין בזה גם בהלכות יסודי התורה ד' ח', ובהלכות תשובה ח' ג', ובהלכות יסודי התורה ד' ז'.

.

תכלית שלמות האדם היא לאחד את השכל המופשט עם כוחות הנפש הבהמית. הם לכאורה זרים לחלוטין, השכל הוא מופשט כמו השגת הבורא אשר אינה בכלי, כלומר מופשט לחלוטין. וכוחות הנפש הבהמית גשמיים ומוגבלים. גם כאן הדרך היא האהבה. היום נעשה נפוץ לדבר על כך שהיסוד הכי חשוב לחיים הוא שהאדם יאהב את עצמו. הכוונה שהשכל יאהב את הנפש הבהמית (שהיא הבשר החי, החושים הדמיון והרגש), שלא יהיה ניכור, שהתפישה של "אני" לא תהיה רק בשכל שמסתכל על הנפש כאילו היא משהו שנדבק ל"אני" ועושה בעיות. והנפש לא תתפוש את עצמה כאני ותסתכל על השכל כמורה נוקשה שמפריע לחיות. אלא ביחד הכל יהיה תפישת "אני" שלמה אחת. זה יסוד להשגת מעשה מרכבה בעולם החיצוני לאדם. לכן גם זה כלול בנושא המרכזי של המורה נבוכים שהוא מעשה מרכבה. להרכיב כמו שמרכיבים חלקים מפוזרים. אדם שרוכב על סוס עומק העניין שהוא מרכיב את עצמו ואת הסוס ליחידה אחת. גם באופן המעשי הפשוט רוכבים מקצועיים אומרים שזה כל העניין ברכיבה.
.

.

.

.

קראנו בפנים את פרק א' של יחזקאל, הוא מעשה מרכבה, רק להתרשם.

הפרק הוא הקדמה לנבואה, הוא מתחיל:

"א וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. ב בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. ג הָיֹה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְהוָה. ד וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. ה וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה. ו וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם. ז וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל. 

[… תיאור של החיות והאופנים]

וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. כה וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. כו וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. כז וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כח כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.

פרק ב:

" א וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ. ב וַתָּבֹא בִי רוּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי.

ג וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בִי הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. ד וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה. ה וְהֵמָּה אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם.

ו וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. ז וְדִבַּרְתָּ אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי מְרִי הֵמָּה. וכו'"

יש כאן נבואה שמתחילה בפרק ב', הוא שולח את הנביא אל בני ישראל המורדים ואומר להם נבואה שדומה לכל שאר הנבואות של יחזקאל ושל כל הנביאים האחרים.

פרק א' הוא הקדמה לנבואה הזו. הוא אומר שאת הנבואה שבפרק ב' הוא קיבל בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש, ואיך הנבואה שבפרק ב' התקבלה, נפתחו השמים, ונראו חיות הקודש והאופנים, שהם המרכבה, ונראתה דמות אדם שהיא הרוכב, ואז נשמע קול מדבר שאומר לנביא שהוא שולח אותו לומר את הנבואה שהקול אומר לו אותה בפרק ב'.

כלומר פרק א' מתאר מאיפה באה הנבואה שבפרק ב', וכמו כן כל שאר הנבואות. המרכבה שהיא חיות הקודש והאופנים, והדמות שמעליה, הם המקור שממנו נאמרות הנבואות.

רש"י אומר על הפסוק:

""וארא כעין חשמל" – לא נתן רשות להתבונן במקרא זה"

בנבואה ניתן להתבונן, ניתן להתבונן גם כשכתוב שה' נגלה לנביא ואמר לו אני שולח אותך לומר לבני ישראל כך וכך, כי לא מבואר כאן איך היא ההתגלות הזו. 

פרק א' של יחזקאל מבאר איך נגלית לנביא הנבואה, מאיפה היא נגלית. הנבואה היא דיבור מצומצם, ושנובע מהאין סופי, דרך המרכבה, שהיא סוד החיבור בין האין סופי לסופי. ועל זה מדבר פרק א' של יחזקאל. הוא תהליך הלידה, ההשתלשלות, של הנבואה של פרק ב'. הוא מדבר על קומה יותר גבוהה מהנבואה עצמה, על מאיהפ הנבואה באה. לכן הפרק הזה שונה מכל שאר הנבואות ביחזקאל ובכל שאר הנביאים. הוא מדבר על השורש והמקור להם. לכן דווקא הוא הסוד של כל התורה. התורה כולה היא נבואה, וכאן מבאר מה עומד מעבר לנבואה, מאיפה היא באה ואיך זה קורה. מבאר מי הוא המנבא את הנביא. מי שרוצה לדבוק באלוה, שמנבא את הנביא, חותר לדעת את שורש הנבואה, מאיפה היא באה, מי אמר אותה, לא די לו בנבואה לבדה. לכן הוא מבקש דווקא את פרק המרכבה. 

 יש משל על זה, שהבנים אכלו על שולחן אביהם, ושאלו אותם איזה מנה להביא להם, והם אמרו שהם רוצים את מה שבפה של האב. הם לא רוצים את טעם האוכל שהוא מגיש אלא את הטעם שלו בעצמו. האוכל זו הנבואה, הבנים רוצים את הטעם של מי שממנו באה הנבואה, ועל זה מדבר רק פרק א' של יחזקאל ולא שאר התנ"ך שהוא רק הנבואה עצמה ולא מסתכל על מי אמר אותה ואיך אמר אותה. 

מחשבה אחת על “0004 – פתיחת המורה נבוכים

  1. תודה לך, זה באמת הנאה גדולה מבחינתי לקרוא את דבריך. ארוכים ככל שיהיו ועדיין מרגיש שחסרות מילים מיותרות.

    באורים על המרכבה מושכים את תשומת ליבי. כנראה שעשו לה שיווק ממש מעולה. מרגיש כאילו שהרצון שלי מתעורר מעצמו להבין את הטקסט כשעולה נושא המרכבה. זה דווקא נחמד וחוסך ממני מאמצי שכנוע.

    אשמח לנסות להבין את המושג "מרכבה" קצת יותר לעומק. איך הרכבה של חלקים מתקשרת לרכיבה?

    תיאור הרכיבה מזכיר לי שהרמב"ם דיבר על אילוף. נזה נשמע לי שרכיבה על סוס משולה לתהליך של אילוף הרצון העצמי או כמו ניסיון ליצור התאמה ביני לבין הרצון שלי.

    אשמח לשמוע את דעתך (לא בהכרח ביחס ישיר לדברי, אלא באופן כללי אם תוכל לטהר מעט את המושג מרכבה)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s